מלכות במדים - משמרת לילה
סיפור מאת נולי
הקריאה ברמקול הבהירה לי מעל ומעבר לכל ספק כי מתכוונים שאכן אני, הנוהג בסוזוקי-ארבע-מאות אעצור בצד. אפילו לא עברתי את המאה, מה לעזזאל רוצים עכשיו? אמצע הלילה והכביש ריק. ראבאק! עצרתי בשולי הדרך ודוממתי מנוע.
חלפו דקות ארוכות, בהן המתנתי בלי תנועה, עד שיצא מישהו מהניידת. העדפתי לא לזוז ולשחק אותה ילד טוב. רק שיגמרו כבר ויתנו לי להמשיך בנסיעה. נוגה מחכה לי.
הסרתי באיטיות את הקסדה מעל לראשי וחיפשתי בכיס האחורי את הרשיונות. הרגשתי בשוטר עומד מאחורי ולא אומר מילה. הפנתי באיטיות את הראש לאחור. דמות נמוכה לבושה מדי משטרת ישראל: מכנס כהה וחולצה תכולה, חבושה בכובע המצחיה בעל הסמל, עמדה שם והתבוננה בי ושתקה. "מוזר מאוד" חשבתי לעצמי. הם תמיד כל כך תכליתיים. אולי אחת בלילה היא השעה האיטית שלהם. חייכתי לעצמי,
אך מיהרתי להסוות את החיוך ודיברתי: "לילה טוב לאדוני השוטר."
"גבירתי" נורתה המילה מאחורי גבי. גבירתי? כנראה שהחשכה תעתעה בי.
"סליחה גבירתי השוטרת. המקום האפלולי בו אנו עומדים גרם לי לטעות.
סליחה."
"רשיונות."
הושטתי את הרשיונות כשבמוחי חולפת המחשבה כי תמיד הם אומרים "רשיונות בבקשה", אך זו לא ביקשה. היא צוותה עלי. סיטואציה מוזרה שנראה שרק תלך ותקצין. לא שערתי כמה תקצין.
השוטרת עברה לעמוד מולי ובחנה בעזרת פנס את הניירת שהושטתי לה. התבוננה אל פני, האירה אותם בפנס הקטן שלה. מצמצתי והשפלתי מבט מפני האור המסנוור.
"ובכן יריב, לאן אתה נוסע בשעות הקטנות של הלילה?"
"לחברה שלי."
"אני מקוה שהיא שווה את הסכנות שאתה לוקח על עצמך."
"סכנות גבירתי השוטרת?"
"נסיעה על אופנוע באמצע הלילה הנה דבר מסוכן. היא בטח יפה ונחמדה. מה כל כך בוער שאתה נוסע אליה באמצע הלילה?"
"היא ביקשה שאני אבוא."
אני משער שאם היתה ללא מדים לא הייתי שוקל כלל לענות לה, אבל הסיטואציה הזו מול שוטר, שלא לדבר על שוטרת, תמיד מוציאה אותי מאיפוס. יש למדים האלו כח מאגי. ממש גורמים לי לעשות הכל ולענות על הכל.
"אתה עושה כל מה שהיא מבקשת יריב?" שאלה והתקרבה אלי. צעד נוסף שלה אפשר לי לראות את השם על התג: מלכה כיתרי. משעשע השם שלה, חשבתי לעצמי.
"אני משתדל." עניתי.
מלכה השוטרת חייכה חיוך רחב. "רד מהאופנוע ועמוד בצד."
עמדתי על המדרכה בעמידה שפופה קמעה. השוטרת מלכה על הכביש, המשיכה לבדוק ניירות. ירקתי הצידה ליחה שהצטברה בגרוני. מידית מלכה הרימה ראשה מהניירות וסטרה לי. פי נפער בתדהמה. גמגמתי בליל אותיות לא מוגדר, ידי על הלחי ועיני בוהות בה.
"חתיכת טינופת! אפס מאופס וחסר חינוך שכמוך! אין לך כל דרך ארץ? מה זה צריך היה להיות?"
התדהמה שלי גברה לא רק למשמע דבריה וטון הדיבור בעיקר לאור העובדה שהתחיל לעמוד לי. הלחי עדין צרבה וההשפלה של דבריה היתה עצומה. לא הבנתי מה קורה פה בכלל. חשתי בידה החזקה לוחצת את כתפי לרצפה שעה שאמרה: "זבל! תתכופף ותנקה את זה!"
ירדתי על ברכי ומשם שאלתי: "אבל גבירתי השוטרת, זה עוד רגע יתאדה, זה רק רוק, ואני בכלל אל רואה איפה זה ואין לי עם מה לנקות".
רציתי להמשיך ולהתפתל בדברי כדי לצאת איך שהוא מהמצב המביך, אך רגלה, הנעולה נעל כבדה דרכה על עורפי, לוחצת את ראשי למדרכה. הלחי שלי נצמדה לאספלט המטונף והקר. הצטערתי שלילה, כי ביום היא בטח לא היתה מעיזה לעשות כזה דבר. אולי אני צריך להגיש תלונה? על מה בעצם אני רוצה להתלונן? על זה שהיא מעמידה לי בטרוף? הייתי מבולבל לחלוטין. שלחתי יד לסדר את הזין שלי.
"שלא תגע בו בלי רשות!"
הרגל שלה לחצה ומעכה את ראשי כאילו היה בדל סיגריה. הלחי השתפשפה בכח במדרכה וזה היה כואב. ללא הסבר הרימה את הרגל מעל ראשי והניחה מול פני.
"תרים את הראש אפס ותתנצל."
סליחה גבירתי השוטרת" אמרתי מיד, בלי להבין כלל על מה ולמה. למרות זאת, הגרוי כפה עלי להמשיך את הסיטואציה. הרגל שלה נדחפה קרוב לפני.
"בגלל שאתה נחמד, אני מוותרת לך. אתה לא תנקה את המדרכה. במקום זה אתה תנקה את הנעל שלי עד שתבריק."
"אבל גבירתי השוטרת, אין לי פה משחה ומברשת." מלמלתי בקול מתנצל.
"עם הלשון. עם מה חשבת?" אמרה ששעה שלחצה עם האלה שלה את ראשי אל נעליה.
הריח של העור היה מגרה ונעים. הוצאתי לשון מהססת והעברתי ליקוק קטן. גועל עלה בי בגלל החול והלכלוך שידעתי שודאי ישנו שם. יחד איתו עלה גם הגרוי.
לחץ הבד על הזין הזקור החל מכאיב לי ואני פיסקתי רגלי בתקוה שכך יהיה נח יותר. מידית חשתי באלה שלה לוחצת על הישבן שלי.
"אתה רומז לי משהו יריב?"
נענעתי ראשי בשלילה.
"אז תחזור מהר לנקות לפני שתצטרך לנקות גם את הסוליה!" ירתה את מלותיה ואני התחלתי לעבוד ביסודיות. באופן מוזר בעיני, הסיטואציה היתה משפילה ומגרה כאחד. אמצע הלילה ואני כורע בישבן מורם ומנקה בלשוני נעליה של שוטרת.
ראשי הורם בבהלה בשניה בה חשתי את כף ידה ניחתת על ישבני. באותה מהירות היא דחפה חזרה את ראשי אל הנעל השניה שלה ואז צבטה את ישבני. לאחר כמה דקות אחזה מלכה השוטרת בצוארון שלי ומשכה אותי על רגלי. הצמידה פני אל פניה ונעצה בי מבט קר וחודר. יד השניה גיששה אחר הזין שלי ובאופן אינסטינקטיבי עזרתי לה. חיוך גדול נמרח על פניה שעה שאחזה בכח במוט הקשה שבין רגלי.
"אז לא טעיתי כלבלבון. הא? כל המשחק בהחלט מצא חן עיניך."
"אני חושב שכן, גבירתי."
"חושב? מענין כמה קשה הזין שלך נהיה כשהוא בטוח" אמרה והידקה את אחיזתה.
חייכתי.
"טוב מותק. אתה יכול לנסוע לחברה הזאת שלך. ואם המשחק הקטן שלנו מצא חן בעיניך, אני פה כל לילה באותה השעה."
מיהרתי לעלות על האופנוע לנסוע אל נוגה.
שבוע לאחר מכן, קצת אחרי חצות, מצאתי עצמי עומד באותה פינת רחוב על יד האופנוע שלי וממתין.
