"כן רוניתי...כן...כן, בטח...אל תדאגי עשיתי את הכל...כן...טילפנתי לאמא שלך ואמרתי שאת בסדר...כן הכל הסדר, לאה הבטיחה לי להיפגש ביום שני ונדבר על הפרויקט, נראה לי שהיא תאשר אותו...כן אני יודע...זה בסדר, הפעם יש לי הרגשה טובה...כן...כן...בטח, אני גם אנקה את הבית רק אל תדאגי כל כך...כן תהני...אני אקח אותך מהנמל תעופה...ביי, תהני"
שמונה וחצי בערב והכל מוכן. רונית עשתה את השיחה היומית שלה מהנסיעה להולנד, הוא הספיק להתקשר לאימא שלה ולבקר את אחותה בבית חולים. הכל מוכן עכשיו. הוא לבד.
שנה וחצי. שנה וחצי. וזה לא בגלל שלא היה איך. היה. יותר מפעם אחת. רונית נוסעת הרבה. וזה גם לא שהוא לא באמת רוצה. אבל איך עושים אתה זה? למען האמת השאלה האחרונה ישנה הרבה יותר מזה. התסריט עבר דרך ראשו אל ידיו
עשרות פעמים מאז שהוא זוכר את השפיכה הראשונה שלו. אבל אז היה זה כה דמיוני ומעולם לא התעכב על הפרק הראשון של התסריט- איך עושים את זה? פעם אחת כבר הגיע עד הדלת. הוא בעצמו לא זכר כיצד. הנסיעה כולה לא נקלטה בחושיו.
השיחות המועטות בדרך, עם נהג האוטובוס ונוסע עצבני, התנהלו ללא שיכל לשלוט במיליו. המילים פשוט זרמו מפיו ומחשבתו היתה כגוש כספית שנזל לכאן ולכאן, משקף תמונות נמסות של נשים ערומות. אבל כשיצא מהתחנה המרכזית הדביקה מחשבתו לאיטה את רגליו, וכשהגיע לדלת הראשונה שמצא כבר נזכר מיהו ולא יכל להמשיך. כל שיכול היה לחשוב עליו היה רק אימו, אחותו, וחבריו לכיתה. ואם הם ידעו? קיומו הנחבא היה רק מעט מעל לגבול ההשפלה של בני הנוער. הוא ידע שהוא עצמו היה מרגיש מעט בוז כלפי מי שהיה עושה דבר כזה, ולמרות שניסה להתגבר על התחושה, לא יכל שלא להרגיש בוז לעצמו על שהוא רוצה בכך, או ליתר דיוק, לעצמו כפי שהצטייר בדמיונו לאחר שכולם ידעו על זה.
אולי במקום אחר, בזמן אחר. סרט איטלקי נאמר. והוא הולך עם שני חברים, בלתי מנוסים כמוהו, והמדאם המבוגרת מחייכת אליהם, ושלוש הצעירות השחרחרות מאחוריה כבר מצחקקות בחיבה כי ככה זה, ככה עושים כולם, וזה טבעי וידוע ומקובל. אבל החברים שלו הם שני ילדים כמוהו, שלא ראו גוף של אישה ערומה מעולם מלבד חוברות פורנו שקנו וקראו בהחבא, כל אחד לעצמו, ובדומה לו הסתכלו בקנאה מהולה בערגה על הבנים שבמקום לשחק דנג'נס אנד דרגונס הסתובבו עם הבנות.
שתים עשרה שנה חלפו מאז. הכסף והמקום כבר חדלו מלהוות בעיה, ונשאר רק עניין אחד- איך עושים את זה? מועדון מטונף בתחנה המרכזית עם זונות רוסיות מוכות היה מעבר ליכולתו, ובודאי ובודאי שלא חוף תל-ברוך, במקום בו כולם יוכלו לראות שהוא הולך לזונה. המודעות בעיתון נראו מפתות יותר, אך חשדנותו תמיד מנעה ממנו להתקשר.
וכמובן היו גם הבחורות עימן שכב לאחר הצבא. כפי שלמעשה ידע כל הזמן, לא היה בכך כדי למלא את הדחף העמוק ההוא. הן היו נחמדות, יפות, מפנקות, סקסיות, אבל הן לא היו שלו. ועם אישתו גם כן היה מין טוב, שרק הלך ונהיה טוב ונועז יותר, אבל היא לא היתה שלו, היא היתה גם של עצמה. בכל אלו היה כדי לדחוק את הדחף, אך מעולם לא להשקיט אותו לגמרי.
ואז הוא הגיע לראשונה לאתר נערות הליווי. גם באותו יום רונית היתה בחו"ל, ולאחר עוד יום ארוך במשרד עם לאה, הבוסית שלו, ישב לראות מפורנו באינטרנט. המודעה משכה את עיניו מייד. בתחילה נראו לו המודעות חסרות טעם מבחינתו, בדיוק כמו בעיתון. התמונות חלפו מול עיניו. ולרי, אנה, ניקול, כולן דוברות רוסית, אנגלית ועברית ויפות וסקסיות, ולאט לאט הבין כי כול אחת ואחת מהן יכולה להיות שלו. וגם טינה, ובלה, ולולה. ונכון, זה לא בסדר, והן מסכנות בטח, והוא גבר נשוי, אבל הן יכולות להיות שלו אם רק ירצה.
מדי פעם היה חוזר להציץ בהן, מדמיין איך הוא מתקשר אליהן ומיד נתקף בושה. עד שראה את שרון. מרוקאית לוהטת הבטיחה המודעה. גוף צעיר, שחום, ערום מול עיניו, קרוב כל כך. ועכשיו הכל מוכן, והוא מרים את הטלפון, מוסר את הכתובת ומחכה, מהלך למטבח, לסלון, לחלון ובחזרה.
המונית עצרה בדיוק מול הבית. היא יצאה במהירות, לבושה מעיל לבן ארוך. הוא נתן לפעמון לצלצל פעמיים לפני שניגש לדלת.
שרון היתה יפה. בת עשרים וחמש העריך. גבוהה כמו שהבטיחה המודעה וסקסית יותר מכפי שדמיין. הוא רצה לגעת בה.
"היי. תיכנסי. את יכולה לתלות כאן את המעיל"
"אז מה המצב? אתה נראה קצת עצבני מותק".
"לא,לא, זה בסדר. תשבי. תרצי לשתות משהו?"
"לשתות? בטח, בכיף. אולי קצת אלכוהול?"
"יין זה טוב?"
"אחלה"
הוא ניגש למטבח, רק מדמיין את המצב שהוא נמצא בו. הוא נמצא במקום כלשהו, ויש איתו בחורה אותה הוא יכול לזיין כרצונו. רק יאמר והיא תתפשט, ותמצוץ לו, ותרד על ארבע. רק לאמר, ובכל כרצונו. והמקום הזה הוא כאן, והיא נמצאת מאחוריו, מחכה לו.
כשחזר עם היין כבר נכנס לתפקיד.
"דירה נחמדה חמוד".
"כן...תודה".
"אז מה בראש שלך היום?"
הוא הביט בה, והעולם כולו הצטמצם אליו בלבד. "אני רוצה שתתפשטי".
"בטח חמוד, זה מדליק אותך?".
המבט שלה השתעשע והוא לא יכל לסבול את זה. "אני רוצה שתתפשטי עכשיו".
היא חייכה במבט זול, התרוממה לאט והחלה לפתוח את כפתורי החצאית.
"פשוט תתפשטי, בלי הצגה. אני רוצה לראות אותך ערומה".
למעשה חלומותיו מעולם לא הרחיקו מעבר לבחורה המתפשטת לפקודתו ועכשיו כבר היה במקום אותו לא דמיין מעולם. אשה ערומה לגמרי. ידו יכולה לגעת בראשה, בכתפיה, בחזה. הוא התקרב אליה ונעמד מאחוריה, מחבק את שדיה הגדולים מאחור. אחיזתו התחזקה והוא הצמיד אותה אליה, מועך את הזין שלו על גופה.
"אני רוצה שתמצצי לי"
"אתה לא מבזבז זמן אה"? היא חייכה.
"תמצצי לי עכשיו. תרדי על ארבע ותכניסי את הזין שלי לתוך הפה שלך. עמוק, אני רוצה שכל הזין שלי יהיה בפה שלך."
וכפי שאמר כך קרה. שרון הערומה כרעה על ברכיה והכניסה מיד את הזין לפה.
"תעצרי. אל תזוזי. אני רוצה לראות אותך ככה".
כמו שתי בובות שעווה במוזיאון הם עמדו באמצע הסלון. הוא הביט בה מוקסם. לאט לאט הוציא את הזין מהפה, והחדיר אותו שוב, ושוב עצר. תנועותיו היו איטיות. החוצה, פנימה, עצירה. כשניסתה להזיז את ראשה כדי להעמיק את החדירה עצר אותה בכוח. השליטה היתה בידו בלבד. הוא הוציא את הזין, והעביר אותו על פניה, ממצחה ללחייה ושוב לפה הפעור. הקצב הלך וגבר עד שהוציא אותו בפעם האחרונה וצעד אחורה כדי להביט בה.
"תסתובבי. על הספה" היא כבר הבינה שתפקידה הוא לשתוק. היא כרעה על הספה ורגליה פסוקות.
בזמן שהלביש את הקונדום הביט בה שוב ושוב עד שלא ידע עוד האם זה הוא אשר מחזיק את עכוזיה ומזיין אותה. זכרונות ילדות התערבבו עם קטעי פורנו שראה ושברי פנטזיות ויצרו פסיפס שכל אחד מחלקיו היה סרט. נערות בלונדיניות עם זין שחור ענק בפיהן, כוכבות אמריקאיות גונחות באקסטזה מחדירה כפולה, מטחי זרע מציפים את פניה של אסיאתית קטנה, לסביות שופעות עם דילדו כפול, אורגיות של תלמידות קולג'. רסיסי התמונות נזלו על עיניו וחדרו לראשו, מסתחררים כלהקת דגים, שוטפים את מוחו וגופו. כל אשה שדמיין אי פעם התמזגה לגוף שמתחתיו, לכוס שמקבל לתוכו את כל כולו. כל תנועה הביאה עימה תמונה חדשה ושאחת מהן התבררה לפתע כרונית הבין כי כעת הוא באמת שם, בפנטזיה הגדולה ביותר של חייו. הוא ולא אחר הוא הגבר הבטוח הזה, שמזיין את האשה היפה הזו, אוחז את גופה כרצונו, עושה הכל למען הנאתו שלו. עוד תנועה ועוד חדירה, וגופו התאחד עם תודעתו מעל לאשה שלו. הוא נדהם כשהעולם עצר לרגע וקרס לנקודה אחת בקצה אברו, והתפוצץ במטח עז של אור וחום, מציף את חלציו, את בטנו ואת ראשו, נמוג לאיטו ומותיר אחריו תמונה אחת, של גבר ואישה, ללא כל בושה.
