יועצת ארגונית - סיפור משוחזר מאתר סוכנות אירוטיקה

יועצת ארגונית - מאת מוסמוסקולוס, סיפור משוחזר מאתר סוכנות אירוטיקה

 

מגהטק הייתה ענק. בתחום שלנו, עיבוד מאגרי מידע, לא היו לנו מתחרים - שליטה מוחלטת בשוק. אבל זה היה פעם. היום מתחרים צצים מכל עבר, המחירים צונחים ואיתם נעלמים הלקוחות.

ככה גלי הגיעה אלינו.
"גלי היא יועצת ארגונית שתעזור לנו לעבור את התקופה הזאת," בישר אלי, המנכ"ל. "תעזרו לה ככל הניתן."

שמועות החלו לרחוש בכל פינה. לא יכולת ללכת למכונת הקפה בלי לשמוע שלוש פעמים שמקצצים בשכר, שאפשר לשכוח מהאופציות, ובכלל - מי שיישאר פה בסוף השבוע הוא בר מזל.

שבוע ועוד שבוע עוברים ללא מילה -לא מההנהלה ולא מגלי. מדי פעם אני פוגש אותה במסדרון, הנהון מנומס לשלום ותו לא. וזה לא שאני לא רוצה לדבר איתה.
בגובה 1.70, שיער שטני בהיר ומתולתל קמעה, עיניים כחולות מדהימות, פה חושני, חזה קטן וזקוף, בטן שטוחה (טוב, ראו אותה גם בחדר הכושר, אבל לשם אני אף פעם לא מגיע) ותחת קטן ומעוגל—אני פשוט מאבד את המילים.

מוזר, כי מילים זה לא מה שחסר לי. להפך, כל מי שיצאתי איתה נשבתה בשטף דיבור רהוט, בדיחות ופילוסופיה בגרוש. אבל גלי משום מה מקפיאה אותי במקומי, ופרט ל"היי" קצר ומגומגם, אני לא מצליח להוציא מילה.
אולי זה הלבוש שלה - תמיד מחויט להפליא. חצאית קצרה וצמודה שחושפת רגליים חטובות, חולצה לבנה עם כפתור פתוח שמרמז על המנעמים המוסתרים וז'קט תואם. לפעמים ניתן לראות מבעד לחולצה צל של חזייה שחורה או את קו החוטיני דרך החצאית, והופ -היא כבר המשיכה. ושוב, אפילו לא הצגתי את עצמי.

נכנס למשרד ומדליק את המחשב.
שכחתי להציג את עצמי - דור, מנתח מערכות בכיר. תפקיד שמקנה לי שכר נאה, משרד משלי והרבה כאב ראש, בעיקר כשהלקוחות משנים את דעתם על ימין ועל שמאל. בגיל 27, נראה לי שהצלחתי לא רע. יש לי צוות קטן של מתכנתים ואופק קידום מזהיר. שנה-שנתיים ותפקיד מנהל פרויקטים יהיה בכיסי, ואז—החיים הטובים. מזכירה צמודה (שיהיה לי העונג לבחור בעצמי), משרד פינתי צופה לפארק, רכב גדול וכנסים בחו"ל ככל שאחפוץ (ואם אבחר את המזכירה הנכונה - אחפוץ גם אחפוץ).

המחשב עולה וקול נשי ענוג מכריז: "You've got mail."
אני עובר במהירות על הדואר, מוחק את כל ההודעות של המתכנתים ושומר לתיקיית "דחוף" את הדואר של אלי המנכ"ל להתייחסות מיוחדת. ההודעה האחרונה היא מגלי:
"דור, תיכנס אליי למשרד בשעה שתיים."

וואו, היא יודעת איך קוראים לי.

שאר הבוקר עובר כרגיל, כשברקע המחשבה: "להיות איתה בחדר, לבד."

השעה 2תיים הגיעה. אני מסדר את החולצה וניגש לחדרה.
"כנס בבקשה," אני שומע בדיוק כשאני מניף את היד לדפוק על הדלת.
נשימה עמוקה, ופותח את הדלת...

גלי יושבת מעבר לשולחן ומסמנת לי לשבת על הספה בפינה, "עוד רגע בבקשה" היא מפטירה לעברי וממשיכה להקיש על המקלדת. אני מתיישב ומביט בה. מדהימה כרגיל. מהזווית הזו הכפתור הפתוח חושף קצה של חזיית תחרה שחורה וזוג
שדיים שחומים והחריץ שבניהם - הוי החריץ. שערה פזור על כתפיה ושפתיה ממלמלות לעצמן דבר מה.

גלי מסיימת להקליד קמה ומתיישבת על כורסא למולי בשילוב רגליים שגורם לחצאית להחליק מעט למעלה ולחשוף ירך חטובה ושחומה. עיני נודדות במעלה ירכיה אל נקודת החיבור המוסתרת על ידי החצאית ושוב נעלמו לי המילים. "אני רואה שאתה מרוכז מאוד" אני קופץ באי נוחות ומתבונן בה מחייכת חיוך קטן.

"אה,," אני מתחיל למלמל אבל היא מפסיקה אותי. "דור אתה מנתח המערכות הבכיר ביותר שלנו ורציתי לדון איתך בדרכים בהן נוכל להעלות את החברה הזאת חזרה על דרך המלך". גלי משנה תנוחה ומיישרת את רגליה וממקומי אני מקבל תצפית מופלאה אל "מפגש הגבולות" מוסתרים בתחתון תחרה שחור שבוודאי תואם לחזייה. "תסכים איתי שהדבר הראשון שצריך זה לשפר את הרווחיות" בצער אני מתנתק מהמראה משובב ומתרכז בלנסח תשובה אינטליגנטית, קצת קשה לי כי חלק לא קטן ממחזור דם שלי מופנה לעבר חלקים נמוכים יותר באנטומיה שלי. במאמץ עליון להיזכר בשעורי הכלכלה אני נזכר שרווחיות נגזרת מהכנסות והוצאות ולמרות שהייתי שמח לדון עימה בהכנסות למינהן אני נאלץ להתייחס להוצאות, "צריך למצוא דרך לקצץ בהוצאות" אני מפטיר ומקבל בתמורה חיוך הסכמה קורן.

מעודד אני ממשיך ומתאר את מבנה מחלקת התכנות, הפרויקטים והנפשות הפועלות. צובע בצבעים ורודים את פעולת הצוות שלי ובצבעים אמממ אחרים את פעולות הצוותים האחרים. כל אותו הזמן גלי מהנהנת בראשה ומדי פעם מסמנת בבלוק הכתיבה שלה. היא מפסקת את רגליה מעט ואני מוצא עצמי בוהה בתחתוני התחרה השחורים שמעט שערות בהירות מציצות להן מהצד.

ההשפעה על מחזור הדם שלי מיידית ואני מרגיש את הבליטה בחזית מכנסי תופחת. "אני רואה שאפשר לעבור לחלק השני של הפגישה" היא אומרת וקמה ממקומה. אני מתחיל לקום אך היא רוכנת ודוחפת אותי חזרה לספה. "דווקא מצא חן בעיני המיקום הנוכחי שלך" לתדהמתי היא כורעת לרגלי ומראה שדיה נגלה לעיני.

בתנועה חלקה היא פותחת את הרוכסן, מפשילה את תחתוני ובתנועה אחת החליקה את איברי לכל אורכו אל פיה. תחושות של זרם עוברות בגופי בשעה שגלי מתחילה להניע את ראשה מעלה ומטה. לשונה מעסה אותי בפיה ושיניה מחליקות על עורי ברמז מגרה. אני מניח יד על ראשה אך היא מזיזה אותה בנחישות תוך לחץ עדין בשיניה כמו "אל תתערב לי בעבודה" . אני משעין את ראשי לאחור נותן לתחושות למלא אותי.

הלחץ אט אט נבנה בתוכי, גלי מעבירה יד אל עבר אשכי מחליקה בציפורניה עליהם ומעסה אותם קלות. כל אתו הזמן פיה ממשיך לעלות ולרדת על איברי בתנועות מציצה. "הנה זה בא" אני גונח, והיא מהדקת את פיה וממשיכה בשלה. לחיצה קלה על האשכים משחררת את הלחץ ואני גומר וגומר, ממלא את פיה. גלי לא מניעה את ראשה ובולעת את הזרע הניתך אל פיה ונוזל בצד שפתיה.

היא מתרוממת לעמידה ומנגבת את הנוזל משפתיה באצבעה ומוצצת אותה. המום אני נעמד ושולח אליה יד. גלי מתרחקת ורוכנת אל השולחן מתרוממת ובידה מעטפה "אלי ביקש ממני למסור לך שאתה מפוטר" היא אומרת בחיוך מלאכי" המאבטח מחכה בחוץ לעזור לך להתארגן". לפני שאני מספיק להגיב היא כבר ישובה ליד השולחן מתעסקת במקלדת " ותהיה חמוד ותבקש מיוגב להיכנס אלי".
 

מלכודת לאשתי - סיפור קוקהולד מאת סמי מהאתר סוכנות אירוטיקה

 

עברתי את גיל 50, ותפקודי המיני כבר לא היה כפי שהיה. עם זאת, החשק לא נעלם. פיתחתי לעצמי פנטזיות שונות ומשונות, בין היתר לראות את אשתי תחת גבר זר, רצוי אפילו שחור. הפנטזיה הזו הפכה כמעט לאובססיה.

אשתי, לעומת זאת, היא אישה מאוד שמרנית ולא הסכימה אפילו לשמוע על כך. למרות זאת, לא ויתרתי. חשבתי וחשבתי, עד שמצאתי באינטרנט זוג שהתאים לתכניתי. נפגשתי איתם, ותכננו יחד תסריט שאולי יפיל את אשתי בפח.

בהתאם לכך, התחלתי לאט לאט לעבוד על אשתי: צפינו יחד בסרטים כחולים, שוחחנו על נושאים מיניים, והתקדמנו עד לאוננות הדדית עם שימוש בויברטור שקניתי לה לכבוד יום הולדתה ה-45. לאחר תקופה מסוימת הצעתי לה לצפות בזוג שעושים סקס חי. בתחילה סירבה, אך לאחר הפצרות ותחינות התרצתה לבסוף.

כך מצאנו את עצמנו בדירתם של גל וגלית, זוג נאה בשנות ה-30 לחייהם. גלית הסבירה לנו מה עומד לקרות והדגישה שזו אינה הצגת תיאטרון, אלא משהו חי ואמיתי.

הזוג שלפנינו החל להתמזמז על המיטה ועד מהרה היו ערומים כביום היוולדם. אשתי נעה בחוסר נוחות, אך כאשר הנחתי ידי על גבה וליטפתי אותה, היא נרגעה. ליטפתי את שדה, ובעודה מהססת הצטרפה לחגיגה.

גלית ניתקה ממקומה והחלה לרקוד בצורה מחרמנת. הושטתי את ידי אליה, נגעתי בשדה ולחשתי לאשתי לעשות כמוני. בהיסוס, היא הצטרפה. בהמשך גלית משכה את אשתי אליה, והשתיים החלו להתנשק בעדינות שהפכה לאט לאט לסוערת יותר.

בינתיים, גל התיישב לצד אשתי והחל ללטף אותה בנחישות הולכת וגוברת. הוא נשק לה, ובתגובה החלה לשתף פעולה. ראיתי את ידו מגיעה אל שדיה, לשה אותם בחוזקה, ואילו אני המשכתי להתמזמז עם גלית.

גלית תפסה את ידה של אשתי והניחה אותה על איברו של גל. תחילה הייתה נבוכה, אך במהרה החלה למולל אותו. לפתע גל התרומם, השכיב את אשתי על גבה, וחדר אליה. היא גנחה במלוא העוצמה.

גלית מצידה ליטפה את שדיה של אשתי, נשקה לה, ולאחר מכן שלפה מהמגירה דילדו וקשרה אותו למותניה. בתשובה, אשתי נשכבה על גבה ונתנה לגלית לחדור אליה, דבר שגרם לשתיהן לצרוח בעונג.

לאחר שכולם גמרו, נשכבו באפיסת כוחות. גלית ואשתי התנשקו, חולקות ביניהן רוק וזרע. אני, שצפיתי בכל מהצד, לא ידעתי את נפשי מרוב עונג.

החדר התמלא בגניחות, לחישות וצעקות, עד שלבסוף חזרנו כולנו להתיישב ולהירגע. גל וגלית נפרדו מאיתנו בחיבוק ונשיקה ונעלמו אל תוך הלילה.

אשתי, שעברה חוויה שהיא לא הכירה קודם לכן, רק הביטה בי בשקט, מנסה לעכל את כל מה שקרה.

 

אירוח של יום שישי - סיפור קוקהולד

אירוח של יום שישי

סיפור קוקהולד מאת מוריסון (מאתר סוכנות אירוטיקה, 2007)

 

"כל יום, כל יום אני פותח אותו בבריכה, ואחר כך בערב אני עושה ריצה, קצת כפיפות..., חייבים, אתה יודע, בגיל שלנו זה כבר חשוב" וכשאבי אומר את זה הוא מסתכל על הכרס הקטנה שצימחתי וטיפחתי בשנים האחרונות עם הרבה ג'אנק. יחד איתו גם חני, אישתי, מירב, אישתו נועצים בה מבט. אני קצת מתבייש, מנסה להכניס, אבל כמה אפשר?

"נו, וכמה זמן אתה מחזיק מעמד עם זה?" מנסה חני קצת לערער את דבריו, אולי כדי לשמור על כבודי.

"שנה ומשהו..." הוא זוקף את גבו בגאווה ואז נעמד ומרים את שולי חולצתו.

גם בלי לחשוף בפנינו את החזה, אפשר היה לראות שהוא נראה טוב. תמיד הוא נראה טוב, מאז שאנחנו מכירים, אבל אין ספק שהבריכה, הריצות והכפיפות היטיבו עמו. הוא באמת צודק. בגיל שלושים ושמונה, כשכל היום אתה מול מחשב ובקושי מזיז את עצמך... צריך כבר לחשוב על... אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

אבי ממשיך להתגאות, עושה שרירים בבטן מולי, מול אישתו ומול חני ונדמה לי שאני מזהה מבט חומד בעיניה. כשהוא מתכוון להחזיר את חולצתו למקום היא מבקשת ממנו בעדינות שיוריד אותה לגמרי וישב קצת בלעדיה. בקשה מפתיעה מעט ואבי מגחך, "אישתך רוצה להפשיט אותי".

הוא לא מחכה לאישור או תגובה, אלא מסיר מעצמו בשמחה את החולצה השחורה ומתיישב בחזרה, מוזג לעצמו את שאריות היין בקבוק.

"אוי, חבל, גם אני רציתי עוד קצת" אומרת חני ומסתכלת אלי, "יש לנו עוד בקבוק, נכון?"

בטח שיש לנו. הבוקר בסופר קניתי שני בקבוקי יין אדום וגם גבינות וזיתים אדומים וקצת חריפים.

אני רץ אל המטבח, שולף את הבקבוק השני מהארון ופותח אותו. "מי עוד רוצה?" אני שואל בחזרה בסלון.

"אל תשאל, תמזוג לכולם" עונה לי חני ומרימה לקראתי את הכוס. אני קצת מתפלא. בדרך כלל חצי כוסית אחת מפילה אותה לגמרי. היום נדמה לי ששתתה כבר שתיים. אני מוזג לה, למירב, לעצמי. אבי מושיט את הכוס שלו. "יין טעים, תמלא תמלא".

חני גומעת בתאווה את היין, בלגימה אחת מרוקנת את הכוס. "איזה שרירים יש לך" היא מסתכלת ואבי מניח את הכוס, מזדקף ועושה שריר בזרועו.

חני מתקרבת ומניחה עליו יד. מלטפת את השריר ואחר כך אני רואה שהיא לא מתאפקת וגם מגניבה ליטוף על חזהו. "תלמד" היא פונה אלי, "תראה את החבר שלך..." ואני שוב מתכווץ במקום.

זה לא רגע הכי נעים, מה היא מלטפת אותו ככה? כנראה שהאלכוהול עלה לה לראש. אבי שם לב שקצת זה לא במקום והוא מבקש ממירב אישתו שתושיט לו את חולצת הטריקו שלו, אבל חני מתיישבת לידו, נצמדת. "לא, לא, עוד קצת..." מתעלקת עליו ומצחקקת. אין ספק, היא שיכורה לגמרי.

אבי נוטל את החולצה לידיו ומסתכל עליה. "אם אני אז גם את... " הוא אומר.

"מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת שאם אני בלי חולצה אז גם את תורידי את החולצה שלך..." הוא עונה וחני, בלי חשבון, פותחת את שני הכפתורים העליונים, ומורידה את החולצה, נשארת עם חזיית התחרה השחורה המעוטרת מלמעלה.

השדיים שלה דחוסים בתוך החזייה הזאת ועכשיו גם מירב, גם אני ובייחוד אבי שיושב לידה בוהה בחזה היפה שלה.

"מה" היא שואלת כאילו היא לא מבינה, "לא יפה?"

"כן, יפה מאוד" אבי אומר ומסתכל עלי.

אין לי מה להגיד ואני משפיל את הראש למטה. קצת לא נעים לי שאישתי כך, עוגבת עליו, מתנהגת לא יפה בחברה.

מירב קמה והולכת לשירותים ובחדר משתררת שתיקה.

אבי נשען לאחור ומרים יד על המשענת, יד מעל לחני, והיא נשענת לאחור. ואני שם לב איך כף ידו קצת נוגעת וקצת יורדת לאט לאט ומלטפת לה את השיער.

מירב חוזרת ומתיישבת במקומה, מסתכלת במבט משונה קצת על אבי וחני. היא נוטלת את כוס היין שלה, משלבת רגל על רגל ושותה ממנה. נדמה לי שהיא ובעלה מחליפים ביניהם מבטים, מדברים בעיניים. ככה זה בין זוגות שחיים הרבה זמן ביחד. לא מזמן חגגו 17 שנות נישואים, אבל אני בתור החבר הוותיק, יודע שהם ביחד עוד כמה שנים טובות קודם לכן, נדמה לי שמהתיכון.

אני לא מצליח לפרש את שיחת העיניים שביניהם. אבל עכשיו חני לוקחת את הכוס שלה ושופכת "בכוונה" על המכנסיים של אבי. אוי זה כל כך שקוף... זה מרגיז כמה שזה שקוף.

חני רצה למטבח, מביאה מטלית לחה ועוד מטלית יבשה וכורעת על הרצפה מול אבי מנקה לו את המכנסיים. אני כבר כמעט מחכה לרגע שתגיד שעדיף שיוריד... כן, הנה זה בא... "הכי טוב שתוריד אותם, יש לי סבון מיוחד, מסיר כתמים" היא אומרת ואבי מסתכל רגע אלי, רגע אל מירב אישתו, נעמד במקומו ומתחיל לפתוח את החגורה. המכנסיים יורדות במהירות.

מפתיע אותי לגלות אותו עם תחתוני טנגה, קצרות, בקושי מכסות את הזין, את התחת. כמעט חוטיני לגבר. חני משמיעה מין קול כזה לא ברור, לוקחת את המכנסיים של אבי ומניחה אותם בצד. הפה שלה נפתח לרווחה.

אבי צונח בחזרה על הספה. אף אחד לא מחכה באמת שהיא תרוץ ותנקה את המכנסיים מכוס היין עם הסבון המיוחד, אולי חוץ ממירב שמסתכלת רגע על בעלה שידיה החומדות של אישתי לא יורדות מגופו ורגע עלי ולוקחת את המכנסיים לידיה.

"בוא תביא לי את הסבון, אני אנקה... חבל שיישאר כתם" אומרת לי ואני קם אחריה ומוביל אותה אל מרפסת הכביסה. לרגע אחד אני מנסה רגע ליצור סימטריה, מניח יד על כתפה, אבל היא משחררת את עצמה ממני, מסתובבת אלי ואומרת לי בעדינות - "לא". לא באופן בוטה, לא בכוח או כעס, אבל בבירור שאדע שהיא לא מעוניינת בי.

"ולא אכפת לך ככה שאבי..."

"לא, ממש לא, אדרבה, שייהנה..." אומרת ומוצאת לבדה את הסבון המיוחד.

אני חוזר אל הסלון כדי לתפוס את חני ברגע בו היא מורידה את מכנסיה, ונשארת בתחתונים השחורים התואמים לחזייה. היא מתלבטת רגע איפה להתיישב ואז מחליטה, ומניחה את הישבן החמוד שלה על הרצפה, למרגלותיו של אבי, היא מלטפת לו את הרגליים השעירות והשריריות.

אבי מסתכל אלי, מחפש אישור למה שקורה, הרי ברור כשמש שאם מישהו לא יעצור את העניין, זין מסוים ולא שלי, יחדור לאיזשהו חור נשי, ולא של מירב.

בחיים לא הייתי בסיטואציה הזו. פעם אחרי שאבי ומירב היו בערב חילופי זוגות, סיפרתי לחני על זה במיטה והיא אמרה לי במפורש שזה לא מתאים לה. מאז הנושא הזה אפילו לא עלה על הפרק, והנה היא, אחרי שלוש או ארבע כוסות יין נמצאת בכמעט ערום ועורגת אל החבר הכי טוב שלי.

שקט מתוח משתרר בסלון. חני מלטפת את אבי, והוא מפשק רגליים, נותן לה מרחב ליטוף רחב יותר. ידיה עוברות אל ירכיו הפנימיות. אפשר לראות בבירור את קצה הזין שלו מבצבץ מבעד לתחתוני טנגה שלו, מציץ החוצה, כמו ראש נחש. אם אני רואה מהמקום שלי את זה, אז חני בוודאי לא מפסידה את זה. היא מתקרבת לשם באיטיות.

אני מנסה להגיד את המשפט "די, אני חושב שזה יספיק", אבל הגרון שלי לא מוציא שום קול מתוכו. יבש לי בפה. אני לוקח כוס יין ומערה את תוכנה.

היד של חני נמצאת עכשיו ברגע זה ממש על הזין של אבי. הוא פורס את ידיו לצדדים, מתרווח מעט, כאילו מזמין אותה לגלות עוד קצת והיא אכן עושה את זה, מושכת באיטיות את התחתונים שלו כלפי מטה, מגלגלת אותם, מסירה אותם ממנו ומניחה אותם על השולחן, מותירה אותו ערום לגמרי.

יש לו זין גדול, אבל לא ענק. אולי קצת יותר גדול משלי. כשהוא עומד, על רקע הגוף השרירי והדי חלק שלו הוא נראה מרשים במיוחד.

חני עוטפת אותו בשתי ידיה, אוחזת אותו בעדינות רבה, מחליקה אצבע על העור, מתענגת על חלקותו.

מירב חוזרת עם המכנסיים וכשהיא מבחינה בבעלה הערום לגמרי ובאישתי יושבת בין רגליו ואוחזת באיבר מינו היא צוחקת בקול, "לא האמנתי שתסכים לזה" היא אומרת אלי. אני רוצה להגיד לה שאני לא מסכים לזה, אבל אף אחד לא שואל אותי.

חני מקרבת את ראשה. כאילו רוצה לראות מקרוב...
לא, היא לא רוצה לראות מקרוב, היא רוצה להרגיש מקרוב.

היא מצמידה את הזין של אבי אל פניה, פעם אל הלחי האחת, פעם אל הלחי השנייה, ובפעם השלישית לאורך קו האף. ואז אני רואה שהיא גם מלקקת אותו.

לשונה הארוכה יוצאת מפיה, מטפסת למעלה לעבר הכיפה, ושוב יורדת למטה. היא חוזרת על התנועה הזו שוב ושוב, הפעם מצד אחד של הזין. מהזווית הזו אני יכול לראות אותה ואת הזין בבירור.

כן, היא נהנית. אין ספק. גם אבי נהנה. הוא נושם עמוק, לוקח אוויר, ומביט על חני שבין רגליו.

דקות ארוכות היא רק מלקקת אותו, כאילו ממלאת אותו בראש. נראה שמפחיד אותה לעבור את הסף, אבל לבסוף היא עושה את זה – מכניסה רק מעט ממנו. ואז מוציאה, מלקקת בתנועות מעגליות את הטיפה הסוררת, ומכניסה שוב, משתדלת להכניס אותו עמוק יותר לפיה.

הסקס בינינו, לעומת זאת, הוא רגיל. לא משהו יוצא דופן. קצת נשיקות, קצת נגיעות. היא מוצצת לי, אני יורד לה, אחר כך בתנוחה מסיונרית – כמה פמפומים, אני גומר, עוזר לה לגמור, וזהו. סקס שאפשר לתמצת במשפט.

אבל הנה, אשתי כבר עשר דקות מעריצה – אין מילה אחרת – מעריצה את הזין של אבי מול עיניי, מול עיני אשתו של אבי. וזה רק ההתחלה. אין לי מושג לאן זה יוביל.

"את נהנית?" אני פתאום שואל, שובר את השתיקה שבחדר.

חני, עם הזין של אבי בפה, מביטה בי לפתע, פוקחת עיניים גדולות ומהנהנת.

אבי משעין את ראשו לאחור, מרפה את פניו למעלה, עוצם עיניים. נראה שהוא מתמכר למציצה הזו. מדי פעם הוא משמיע קול קטן, נשיפה ארוכה.

חני נשענת על ירכיו, ראשה עולה ויורד, ואז היא נעצרת. היא שולחת ידיים לאחור, פותחת את החזייה שלה ומורידה אותה. יד אחת ממששת את שדיה החשופים, וביד השנייה היא נשענת על רגלו של אבי. לרגע לא מוציאה את הזין מפיה, כאילו מפחדת שיברח לה.

היא חופנת את שדיה ומקרבת את גופה עוד יותר. מזדקפת מעט ועוטפת את הזין עם שדיה. בראשה המורכן היא מנסה להכניס את קצהו לפיה.

"זה טוב," אבי גונח, וזה כנראה מעודד את חני להמשיך. היא מכניסה את קצה הזין לפה שלה ויורדת על כולו, מצליחה להכניס אותו עמוק פנימה.

ופתאום מירב מופיעה לצידה של חני.
"גם אני רוצה," היא אומרת, ואבי מזיז מעט את רגלו כדי לפנות מקום לאשתו.

חני משחררת קצת מקום על הזין, וכעת שתיהן חולקות אותו. בלי הרבה מילים הן מתנשקות מעליו, חולקות ביניהן את התשוקה.

אני עומד שם, מביט, כמו צופה במופע – עצור, קפוא במקום, ומגורה. כן, מגורה. אני לא יודע ממתי, אבל עובדה שעומד לי.

הן מתנשקות מעל הזין, מבעדו, ולא מרפות לרגע. אבי מניח יד על ראשה של מירב, והיא אומרת, "הוא עומד לגמור."

חני, כאילו מפחדת להפסיד, מסתערת על הזין ולא מרפה. היא מכניסה אותו לפיה, מרימה ומורידה את ראשה. מירב אוחזת ביד ומשפשפת בעדינות, עד שאבי מתחיל לגנוח.

לבסוף הוא גומר, הכל לתוך פיה של חני, שגומעת בהתלהבות כל טיפה. היא ממשיכה לסחוט עוד קצת, ואז מרימה את ראשה, חיוך רחב על פניה.

מירב מחבקת את חני, מסובבת את ראשה אליה, מצמידה את שפתיה לשפתיה של חני. הן מתנשקות ביניהן, חולקות רוק וזרע.

אבי מתלבש. גם חני. כל אחד חוזר למקומו. אנחנו יושבים עוד ארבעתנו לפחות עשר דקות, אבל השיחה לא מתרוממת.

לבסוף הם הולכים. נפרדים ממני בלחיצת יד, מחבקים את חני בנפרד, מתנשקים איתה, ונעלמים לתוך הלילה.

"בוא תעזור לי לפנות כאן," פונה אליי חני ומתחילה לאסוף את הצלחות והכוסות מהשולחן.