מאמן כושר ביבנה

אפרת והמאמן כושר

 

הייתי עייפה, עייפה מכל. מהרגע שקמתי ועד שנכנסתי למיטה בלילה, הרגשתי כאילו כל העולם נמשך ממני, מושך אותי למטה. הבית, העבודה, הילדים - כולם היו מצפים ממני להיות כל הזמן שם, לתת את עצמי, אבל לא נתנו לי את ההזדמנות להרגיש חיה.

בזמן האחרון, הלכתי לחדר כושר רק כדי למצוא זמן לעצמי, אבל לא ציפיתי לשום דבר מעבר לזה. לא הייתי צריכה אף אחד שימשוך את תשומת הלב שלי. ואז הוא היה שם.

המאמן. עיניו היפות, החיוך הממיס, והדרך בה הוא עמד, כאילו כל העולם היה מחוץ למקום כשהוא היה בסביבה. בהתחלה ניסיתי להימנע מהעיניים שלו, להימנע מהמילים שהיו כל כך קלות לו. אבל הוא מצא אותי.

“את יכולה יותר,” הוא אמר לי יום אחד, בקול שגרם ללב שלי להחסיר פעימה.

הייתי נשואה, אמא, אישה בוגרת. כל דבר כזה היה אסור. אבל משהו במילים שלו גרם לי להרגיש לא רק צעירה יותר, אלא גם נאהבת. לא רק רצויה, אלא כמו שאני לא זכרתי שאני יכולה להיות.

הפיתוי היה מתוק מדי, תחושה של אדרנלין ששוטפת אותי בכל פעם שראיתי אותו. כל אימון היה תירוץ. כל חייך החיוך היה סוד.

בהתחלה זה היה רק עיניים. אחרי זה, מילים. ואז הפגישה ההיא. לא תכננתי אותה. היא קרתה מעצמה. כל מה שרציתי היה להיות מישהי אחרת, מישהי שמרגישה משהו אחר - ולא מאמינה בזה יותר.

התחלתי לראות את עצמי דרך עיניו, ולא רק בעיני בעלי, הילדים, והחברה. ועם כל יום שעבר, הרגשתי פחות תסכול ויותר אמונה בכוח שלי לשנות.

הפעם הראשונה שנשארתי לאימון פרטי איתו הרגשתי כמו גניבה. כאילו יצאתי מהמסלול, מצאתי דרך לדלג מעל כל מה שידעתי ולבצע את הצעד הזה, הלא מוכר. אבל היה משהו בזה, משהו במבט שלו, שהפך את הכל למיותר.

"אני יודע מה את צריכה," הוא אמר לי. ידו הייתה כמעט נוגעת בכתפי, והרגשתי את חום גופו קרוב אלי. זה לא היה על האימונים, זה היה על משהו אחר, משהו שלא היה לי את המילים לתאר. משהו שהתפרץ כל פעם שצחקנו יחד, כל פעם שהעברנו את הזמן אחרי שכולם הלכו הביתה.

כשהמכון היה ריק, כשהרעש של מכשירי הכושר נפסק, היינו נשארים שם. הייתי מסיימת את סדרת האימונים שלי, ואז היינו מתחילים לדבר. הוא היה קרוב יותר ממה שצריך להיות, יותר מדי קרוב למישהו במצב הזה. אבל אני, לא ידעתי איך להפסיק. כל שיחה איתו גרמה לי להרגיש חיונית. היה בו משהו מסוכן - אבל גם ככה לא הייתי צריכה עוד שום דבר ברור. אני הייתי שם, הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה.

"אני חושב שאת יכולה יותר," הוא היה אומר בזמן שעמד לידי, כאשר הייתי מנסה להרים משקולות כבדות מדי או לבצע תרגילים שלא הייתי בטוחה אם אני יכולה. כל מילה שלו הייתה סיפור חדש. כל מילה שלו היתה דרך נוספת להתחמק מהמציאות.

העברנו שעות יחד, כל אימון אישי היה יותר מהתמקדות בגוף. הוא לא רק שיפר אותי פיזית, הוא נתן לי את ההרגשה שכבר שכחתי, מזמן. כל אימון הסתיים בשיחת סיכום פרטית, כל ערב הפך לרגע קטן שבו יכולתי להיות רק אני, ולקבל את כל תשומת הלב שלו. הוא היה שם, בתשומת הלב הזאת, וידעתי שברגעים הללו - הייתי חשובה.

הייתה אווירה כזו, שהרגעים האלו לא היו "שלנו", אך היינו ממשיכים להיות שם, כל פעם קצת יותר.

 

 

 

 

 

יועצת ארגונית - סיפור משוחזר מאתר סוכנות אירוטיקה

יועצת ארגונית - מאת מוסמוסקולוס, סיפור משוחזר מאתר סוכנות אירוטיקה

 

מגהטק הייתה ענק. בתחום שלנו, עיבוד מאגרי מידע, לא היו לנו מתחרים - שליטה מוחלטת בשוק. אבל זה היה פעם. היום מתחרים צצים מכל עבר, המחירים צונחים ואיתם נעלמים הלקוחות.

ככה גלי הגיעה אלינו.
"גלי היא יועצת ארגונית שתעזור לנו לעבור את התקופה הזאת," בישר אלי, המנכ"ל. "תעזרו לה ככל הניתן."

שמועות החלו לרחוש בכל פינה. לא יכולת ללכת למכונת הקפה בלי לשמוע שלוש פעמים שמקצצים בשכר, שאפשר לשכוח מהאופציות, ובכלל - מי שיישאר פה בסוף השבוע הוא בר מזל.

שבוע ועוד שבוע עוברים ללא מילה -לא מההנהלה ולא מגלי. מדי פעם אני פוגש אותה במסדרון, הנהון מנומס לשלום ותו לא. וזה לא שאני לא רוצה לדבר איתה.
בגובה 1.70, שיער שטני בהיר ומתולתל קמעה, עיניים כחולות מדהימות, פה חושני, חזה קטן וזקוף, בטן שטוחה (טוב, ראו אותה גם בחדר הכושר, אבל לשם אני אף פעם לא מגיע) ותחת קטן ומעוגל—אני פשוט מאבד את המילים.

מוזר, כי מילים זה לא מה שחסר לי. להפך, כל מי שיצאתי איתה נשבתה בשטף דיבור רהוט, בדיחות ופילוסופיה בגרוש. אבל גלי משום מה מקפיאה אותי במקומי, ופרט ל"היי" קצר ומגומגם, אני לא מצליח להוציא מילה.
אולי זה הלבוש שלה - תמיד מחויט להפליא. חצאית קצרה וצמודה שחושפת רגליים חטובות, חולצה לבנה עם כפתור פתוח שמרמז על המנעמים המוסתרים וז'קט תואם. לפעמים ניתן לראות מבעד לחולצה צל של חזייה שחורה או את קו החוטיני דרך החצאית, והופ -היא כבר המשיכה. ושוב, אפילו לא הצגתי את עצמי.

נכנס למשרד ומדליק את המחשב.
שכחתי להציג את עצמי - דור, מנתח מערכות בכיר. תפקיד שמקנה לי שכר נאה, משרד משלי והרבה כאב ראש, בעיקר כשהלקוחות משנים את דעתם על ימין ועל שמאל. בגיל 27, נראה לי שהצלחתי לא רע. יש לי צוות קטן של מתכנתים ואופק קידום מזהיר. שנה-שנתיים ותפקיד מנהל פרויקטים יהיה בכיסי, ואז—החיים הטובים. מזכירה צמודה (שיהיה לי העונג לבחור בעצמי), משרד פינתי צופה לפארק, רכב גדול וכנסים בחו"ל ככל שאחפוץ (ואם אבחר את המזכירה הנכונה - אחפוץ גם אחפוץ).

המחשב עולה וקול נשי ענוג מכריז: "You've got mail."
אני עובר במהירות על הדואר, מוחק את כל ההודעות של המתכנתים ושומר לתיקיית "דחוף" את הדואר של אלי המנכ"ל להתייחסות מיוחדת. ההודעה האחרונה היא מגלי:
"דור, תיכנס אליי למשרד בשעה שתיים."

וואו, היא יודעת איך קוראים לי.

שאר הבוקר עובר כרגיל, כשברקע המחשבה: "להיות איתה בחדר, לבד."

השעה 2תיים הגיעה. אני מסדר את החולצה וניגש לחדרה.
"כנס בבקשה," אני שומע בדיוק כשאני מניף את היד לדפוק על הדלת.
נשימה עמוקה, ופותח את הדלת...

גלי יושבת מעבר לשולחן ומסמנת לי לשבת על הספה בפינה, "עוד רגע בבקשה" היא מפטירה לעברי וממשיכה להקיש על המקלדת. אני מתיישב ומביט בה. מדהימה כרגיל. מהזווית הזו הכפתור הפתוח חושף קצה של חזיית תחרה שחורה וזוג
שדיים שחומים והחריץ שבניהם - הוי החריץ. שערה פזור על כתפיה ושפתיה ממלמלות לעצמן דבר מה.

גלי מסיימת להקליד קמה ומתיישבת על כורסא למולי בשילוב רגליים שגורם לחצאית להחליק מעט למעלה ולחשוף ירך חטובה ושחומה. עיני נודדות במעלה ירכיה אל נקודת החיבור המוסתרת על ידי החצאית ושוב נעלמו לי המילים. "אני רואה שאתה מרוכז מאוד" אני קופץ באי נוחות ומתבונן בה מחייכת חיוך קטן.

"אה,," אני מתחיל למלמל אבל היא מפסיקה אותי. "דור אתה מנתח המערכות הבכיר ביותר שלנו ורציתי לדון איתך בדרכים בהן נוכל להעלות את החברה הזאת חזרה על דרך המלך". גלי משנה תנוחה ומיישרת את רגליה וממקומי אני מקבל תצפית מופלאה אל "מפגש הגבולות" מוסתרים בתחתון תחרה שחור שבוודאי תואם לחזייה. "תסכים איתי שהדבר הראשון שצריך זה לשפר את הרווחיות" בצער אני מתנתק מהמראה משובב ומתרכז בלנסח תשובה אינטליגנטית, קצת קשה לי כי חלק לא קטן ממחזור דם שלי מופנה לעבר חלקים נמוכים יותר באנטומיה שלי. במאמץ עליון להיזכר בשעורי הכלכלה אני נזכר שרווחיות נגזרת מהכנסות והוצאות ולמרות שהייתי שמח לדון עימה בהכנסות למינהן אני נאלץ להתייחס להוצאות, "צריך למצוא דרך לקצץ בהוצאות" אני מפטיר ומקבל בתמורה חיוך הסכמה קורן.

מעודד אני ממשיך ומתאר את מבנה מחלקת התכנות, הפרויקטים והנפשות הפועלות. צובע בצבעים ורודים את פעולת הצוות שלי ובצבעים אמממ אחרים את פעולות הצוותים האחרים. כל אותו הזמן גלי מהנהנת בראשה ומדי פעם מסמנת בבלוק הכתיבה שלה. היא מפסקת את רגליה מעט ואני מוצא עצמי בוהה בתחתוני התחרה השחורים שמעט שערות בהירות מציצות להן מהצד.

ההשפעה על מחזור הדם שלי מיידית ואני מרגיש את הבליטה בחזית מכנסי תופחת. "אני רואה שאפשר לעבור לחלק השני של הפגישה" היא אומרת וקמה ממקומה. אני מתחיל לקום אך היא רוכנת ודוחפת אותי חזרה לספה. "דווקא מצא חן בעיני המיקום הנוכחי שלך" לתדהמתי היא כורעת לרגלי ומראה שדיה נגלה לעיני.

בתנועה חלקה היא פותחת את הרוכסן, מפשילה את תחתוני ובתנועה אחת החליקה את איברי לכל אורכו אל פיה. תחושות של זרם עוברות בגופי בשעה שגלי מתחילה להניע את ראשה מעלה ומטה. לשונה מעסה אותי בפיה ושיניה מחליקות על עורי ברמז מגרה. אני מניח יד על ראשה אך היא מזיזה אותה בנחישות תוך לחץ עדין בשיניה כמו "אל תתערב לי בעבודה" . אני משעין את ראשי לאחור נותן לתחושות למלא אותי.

הלחץ אט אט נבנה בתוכי, גלי מעבירה יד אל עבר אשכי מחליקה בציפורניה עליהם ומעסה אותם קלות. כל אתו הזמן פיה ממשיך לעלות ולרדת על איברי בתנועות מציצה. "הנה זה בא" אני גונח, והיא מהדקת את פיה וממשיכה בשלה. לחיצה קלה על האשכים משחררת את הלחץ ואני גומר וגומר, ממלא את פיה. גלי לא מניעה את ראשה ובולעת את הזרע הניתך אל פיה ונוזל בצד שפתיה.

היא מתרוממת לעמידה ומנגבת את הנוזל משפתיה באצבעה ומוצצת אותה. המום אני נעמד ושולח אליה יד. גלי מתרחקת ורוכנת אל השולחן מתרוממת ובידה מעטפה "אלי ביקש ממני למסור לך שאתה מפוטר" היא אומרת בחיוך מלאכי" המאבטח מחכה בחוץ לעזור לך להתארגן". לפני שאני מספיק להגיב היא כבר ישובה ליד השולחן מתעסקת במקלדת " ותהיה חמוד ותבקש מיוגב להיכנס אלי".
 

מלכודת לאשתי - סיפור קוקהולד מאת סמי מהאתר סוכנות אירוטיקה

 

עברתי את גיל 50, ותפקודי המיני כבר לא היה כפי שהיה. עם זאת, החשק לא נעלם. פיתחתי לעצמי פנטזיות שונות ומשונות, בין היתר לראות את אשתי תחת גבר זר, רצוי אפילו שחור. הפנטזיה הזו הפכה כמעט לאובססיה.

אשתי, לעומת זאת, היא אישה מאוד שמרנית ולא הסכימה אפילו לשמוע על כך. למרות זאת, לא ויתרתי. חשבתי וחשבתי, עד שמצאתי באינטרנט זוג שהתאים לתכניתי. נפגשתי איתם, ותכננו יחד תסריט שאולי יפיל את אשתי בפח.

בהתאם לכך, התחלתי לאט לאט לעבוד על אשתי: צפינו יחד בסרטים כחולים, שוחחנו על נושאים מיניים, והתקדמנו עד לאוננות הדדית עם שימוש בויברטור שקניתי לה לכבוד יום הולדתה ה-45. לאחר תקופה מסוימת הצעתי לה לצפות בזוג שעושים סקס חי. בתחילה סירבה, אך לאחר הפצרות ותחינות התרצתה לבסוף.

כך מצאנו את עצמנו בדירתם של גל וגלית, זוג נאה בשנות ה-30 לחייהם. גלית הסבירה לנו מה עומד לקרות והדגישה שזו אינה הצגת תיאטרון, אלא משהו חי ואמיתי.

הזוג שלפנינו החל להתמזמז על המיטה ועד מהרה היו ערומים כביום היוולדם. אשתי נעה בחוסר נוחות, אך כאשר הנחתי ידי על גבה וליטפתי אותה, היא נרגעה. ליטפתי את שדה, ובעודה מהססת הצטרפה לחגיגה.

גלית ניתקה ממקומה והחלה לרקוד בצורה מחרמנת. הושטתי את ידי אליה, נגעתי בשדה ולחשתי לאשתי לעשות כמוני. בהיסוס, היא הצטרפה. בהמשך גלית משכה את אשתי אליה, והשתיים החלו להתנשק בעדינות שהפכה לאט לאט לסוערת יותר.

בינתיים, גל התיישב לצד אשתי והחל ללטף אותה בנחישות הולכת וגוברת. הוא נשק לה, ובתגובה החלה לשתף פעולה. ראיתי את ידו מגיעה אל שדיה, לשה אותם בחוזקה, ואילו אני המשכתי להתמזמז עם גלית.

גלית תפסה את ידה של אשתי והניחה אותה על איברו של גל. תחילה הייתה נבוכה, אך במהרה החלה למולל אותו. לפתע גל התרומם, השכיב את אשתי על גבה, וחדר אליה. היא גנחה במלוא העוצמה.

גלית מצידה ליטפה את שדיה של אשתי, נשקה לה, ולאחר מכן שלפה מהמגירה דילדו וקשרה אותו למותניה. בתשובה, אשתי נשכבה על גבה ונתנה לגלית לחדור אליה, דבר שגרם לשתיהן לצרוח בעונג.

לאחר שכולם גמרו, נשכבו באפיסת כוחות. גלית ואשתי התנשקו, חולקות ביניהן רוק וזרע. אני, שצפיתי בכל מהצד, לא ידעתי את נפשי מרוב עונג.

החדר התמלא בגניחות, לחישות וצעקות, עד שלבסוף חזרנו כולנו להתיישב ולהירגע. גל וגלית נפרדו מאיתנו בחיבוק ונשיקה ונעלמו אל תוך הלילה.

אשתי, שעברה חוויה שהיא לא הכירה קודם לכן, רק הביטה בי בשקט, מנסה לעכל את כל מה שקרה.