כמה שאני אוהבת את הזין שלך - סיפור סקס משוחזר מהאתר סוכנות אירוטיקה

סיפור אירוטי משוחזר מהאתר סוכנות אירוטיקה מאת Arena

 

כמה שאני אוהבת את הזין שלך.

אני אוהבת להסתכל על הזין הרפוי שלך, איך בנגיעה אחת רכה הוא מתעורר לחיים ומתחיל להתמלא לאורך ולרוחב. אני אוהבת להניח אותו על ידי, ובנגיעת אצבע קלה להרגיש את הדם הממלא אותו. הוא מזדקר ומתמלא בכף ידי וכמו כלבלב שמתחנן לתשומת לב, כך הוא רוקד בקלות אצלי ביד, מבקש מגע.

אני אוהבת לחפון אותו בכל ידי. עתה הוא עבה וגדול ואז להתכופף אליו ולנשוף בו אוויר חם.

הוא מקפץ בשמחה.

אתה נוגע בראשי ומנסה לרמוז לי משהו, אבל לי יש זמן. אני נושפת בו שוב כדי לחזות בזין הגדול המתחנחן שלך.

הלשון שלי נצמדת אליו למגע קל ומלטף, כמעט ולא מרוגש. אתה מנסה שוב לדחוף את כולו לתוכי, אבל אני נרתעת לאחור, נהנית לגרות בך, לשחק איתך משחק ארוך שאת סופו שנינו מכירים.

עוד נגיעה רכה ואז מרימה את הזין הנפלא הזה ומנשקת אותו ברכות ורק אז אני מתחילה ללקק אותו. עוד לא למצוץ, אלא רק ללקק ולנשק.

פי מושח עליו קצת רוק ולשוני מפזרת אותו לכל אורך הכלי המקסים שלך.

אתה משמיע ציוצים של שימחה כשאני נוטלת את המקל הארוך והחם ומקרבת את שפתי אליו.

פוערת את שפתי ומעמיד אותו בחלל הפה, ובתנועת לשון קלה אני מלקקת אותך מבפנים.

שפתי נסגרות בקושי כדי לעטוף את מטה הקסם שחדר אלי לביקור נימוסין. אני עוצמת את עיני ובשתי אצבעות קלות מחליקה עליו מעלה מטה כשפי ממשיך וקולט עוד ועוד ממך.

אתה מתחיל להניע את האגן. ידיך אוחזות בכתפי ובראשי וגופך דוחף את הזין שלך עמוק יותר אל גרוני.

אני מרגישה את פעימות הלב ההולמות דרך הורידים המסורגים והנפוחים של הזין שבפי. עוד רגע קט ותעצור ותלחש לי כי אתה עומד לפלוט.

אני מוצצת אותו כמו סוכריה טעימה שאין כמותה.

אתה נעצר לרגע, מנסה להשהות את התענוג וזה הרגע בו אני נעצרת. אני צריכה אותך בחור אחר בגופי.

איך אתה רוצה להיכנס אלי? מעלי? מאחורי? שאשב עליך?

זה לא משנה לי בכלל. המנהרה הרטובה שלי זועקת אליכם, אליך ואל הזין הנפלא שלך. בואו תיכנסו מהר. אני עוד מעט מתפוצצת.

הפעם אתה רוצה שאעמוד על ארבע. אתה מפשק את רגלי ונצמד אלי. הזין שלך מחליק אלי, מגשש ומחפש את הפתח החם ואז בדחיפה קלה אתה שולח אותו פנימה.
בתחילה רק את הראש שמציץ לתוכי מברר האם אני מוכנה.

כן אני מוכנה. כנס אלי.

אתה נסוג מעט לאחור כדי לקחת תנופה ואז מחדיר אותו עמוק יותר. אני נסגרת ונפתחת מעליך, מרגישה את לחץ הרחם, רוצה את כולך.

והזין שלך ממשיך ומפלח לו דרך פנימה כדי לצאת ולהיכנס בתנועות קטנות שהולכות וגדלות.

אני מגרה את הדגדגן התפוח, מרגישה איך אתה עומד להתפוצץ. גם אני באותה נקודה. בוא נעשה את זה ביחד.

ידיך תופסות בכוח את מותני. אני מבקשת שתכה אותי קלות ואתה מתלבט. אבל אני מבקשת שוב, כמעט מתחננת, וידך עולה ויורדת קלות על ישבני.

"עוד, חזק יותר", אני צועקת, והפעם אתה לא מרחם וידך משאירה על בשרי הרוטט סימן אדום.

"עוד," אני צועקת ואתה סוטר לאחורי בכוח רב.

הכאב המתוק, הזין שבפנים, היד שלי שמגרה את הדגדגן.

עוד רגע, עוד שניה ואני עומדת להתפוצץ.

זה הולך ומגיע.

אני מרגישה איך אני עולה באש.

עוד קצת.

עוד שניה.

וזה בא.

כמו הזיקוקים של יום העצמאות. כל הגוף שלי מתפוצץ בצבעי הקשת השונים.

ואתה לא מפסיק, אלא רק ממשיך אחורה וקדימה ואז זה גם אצלך.

הוא מתכווץ ומתרחב חליפות בתוכי. אני מרגישה איך הזרע שלך נורה עמוק לתוך רחמי. ואתה גונח יחד איתי ושנינו מתמוטטים על המיטה, שטופי זיעה, מתנשפים ומתנשמים.

כמה שאני אוהבת את הזין שלך.

כמה שאני אוהבת אותך.

 

מאמן כושר ביבנה - אסנת (חלק 1)

 מאמן כושר ביבנה - אסנת

 

 

אסנת התבוננה דרך החלון, צופה בטיפות גשם דקות שנחתו על השמשה בעוד יוגב האט את הרכב מול חדר הכושר.

"נו, בייבי," הוא חייך אליה, מניח יד על ירכה בחיבה. "תיהני. את צריכה את זה."

היא חייכה אליו בחזרה, מתרגשת, אבל גם קצת לחוצה. "תודה, בייב. אני אוהבת אותך. תודה שאתה מפרגן לי ככה."

הוא קרץ אליה. "ברור. את משקיעה בעצמך, וזה הכי חשוב."

היא נשמה עמוק, פתחה את הדלת וירדה מהרכב. כשהיא צעדה אל תוך המכון, הרגישה איך הלב שלה פועם קצת יותר מהר מהרגיל—מתח או התרגשות, היא לא הייתה בטוחה.

בפנים, המוזיקה הקצבית, ריח הזיעה המתערבב עם מטהר האוויר, והמכשירים המבהיקים גרמו לה להבין שזהו, היא באמת כאן.

ואז היא ראתה אותו.

יגאל עמד ליד עמדת הקבלה, משוחח עם מתאמן אחר. כשהיא התקרבה, הוא הבחין בה מיד. מבטו סקר אותה במהירות—לא באופן בוטה, אבל מספיק כדי שתשים לב.

"את אסנת, נכון?" הוא חייך. "ברוכה הבאה."

היא הנהנה, מחייכת אליו. "כן, פעם ראשונה שלי כאן."

"מצוין," הוא השיב, מוביל אותה לעבר האזור הפתוח. "נתחיל בקטנה, נעבוד על טכניקה. אין לחץ."

בהתחלה הכל היה רגיל—שיחות קצרות, הסברים מקצועיים. הוא עמד קרוב כשהדגים לה תנועה נכונה עם המשקולות, מתקין לה את המכשירים לפי המידה שלה.

אבל אז, לאט לאט, משהו בה החל להשתנות.

זה קרה כשהוא הרים את החולצה מעט כדי לנגב את מצחו, וחשף לרגע את השרירים החטובים בבטנו. אסנת מצאה את עצמה נועצת מבט לרגע אחד ארוך מדי.

"את בסדר?" הוא שאל בחיוך, תופס אותה על חם.

היא התעשתה מהר. "כן, בטח. פשוט... מנסה להבין איך אתה שומר על כזאת בטן."

יגאל צחק. "תני לי כמה חודשים איתך, וגם לך תהיה כזו."

אסנת הרימה גבה, נועצת בו מבט שובב. "מותר לי לגעת? להרגיש?"

הוא הופתע, אבל נראה מוחמא. "אממ... אם זה חלק מהלמידה שלך, אני מניח שכן."

היא הניחה יד קלה על שרירי בטנו, האצבעות שלה מחליקות לרגע על העור החם והמתוח.

"מרשים," היא לחשה, ואז קרצה. "אל תדאג, אחרי זה תוכל גם להרגיש את ה'שרירים' שלי."

הוא חייך, אולי מעט נבוך, אבל משהו במבט שלו השתנה.

אסנת נשכה את שפתה התחתונה לרגע, מסיטה מבט וממשיכה בתרגיל שלה, אבל ידעה שמשהו התחיל כאן. משהו שהיא לא ציפתה לו.

 

מאמן כושר ביבנה

אפרת והמאמן כושר

 

הייתי עייפה, עייפה מכל. מהרגע שקמתי ועד שנכנסתי למיטה בלילה, הרגשתי כאילו כל העולם נמשך ממני, מושך אותי למטה. הבית, העבודה, הילדים - כולם היו מצפים ממני להיות כל הזמן שם, לתת את עצמי, אבל לא נתנו לי את ההזדמנות להרגיש חיה.

בזמן האחרון, הלכתי לחדר כושר רק כדי למצוא זמן לעצמי, אבל לא ציפיתי לשום דבר מעבר לזה. לא הייתי צריכה אף אחד שימשוך את תשומת הלב שלי. ואז הוא היה שם.

המאמן. עיניו היפות, החיוך הממיס, והדרך בה הוא עמד, כאילו כל העולם היה מחוץ למקום כשהוא היה בסביבה. בהתחלה ניסיתי להימנע מהעיניים שלו, להימנע מהמילים שהיו כל כך קלות לו. אבל הוא מצא אותי.

“את יכולה יותר,” הוא אמר לי יום אחד, בקול שגרם ללב שלי להחסיר פעימה.

הייתי נשואה, אמא, אישה בוגרת. כל דבר כזה היה אסור. אבל משהו במילים שלו גרם לי להרגיש לא רק צעירה יותר, אלא גם נאהבת. לא רק רצויה, אלא כמו שאני לא זכרתי שאני יכולה להיות.

הפיתוי היה מתוק מדי, תחושה של אדרנלין ששוטפת אותי בכל פעם שראיתי אותו. כל אימון היה תירוץ. כל חייך החיוך היה סוד.

בהתחלה זה היה רק עיניים. אחרי זה, מילים. ואז הפגישה ההיא. לא תכננתי אותה. היא קרתה מעצמה. כל מה שרציתי היה להיות מישהי אחרת, מישהי שמרגישה משהו אחר - ולא מאמינה בזה יותר.

התחלתי לראות את עצמי דרך עיניו, ולא רק בעיני בעלי, הילדים, והחברה. ועם כל יום שעבר, הרגשתי פחות תסכול ויותר אמונה בכוח שלי לשנות.

הפעם הראשונה שנשארתי לאימון פרטי איתו הרגשתי כמו גניבה. כאילו יצאתי מהמסלול, מצאתי דרך לדלג מעל כל מה שידעתי ולבצע את הצעד הזה, הלא מוכר. אבל היה משהו בזה, משהו במבט שלו, שהפך את הכל למיותר.

"אני יודע מה את צריכה," הוא אמר לי. ידו הייתה כמעט נוגעת בכתפי, והרגשתי את חום גופו קרוב אלי. זה לא היה על האימונים, זה היה על משהו אחר, משהו שלא היה לי את המילים לתאר. משהו שהתפרץ כל פעם שצחקנו יחד, כל פעם שהעברנו את הזמן אחרי שכולם הלכו הביתה.

כשהמכון היה ריק, כשהרעש של מכשירי הכושר נפסק, היינו נשארים שם. הייתי מסיימת את סדרת האימונים שלי, ואז היינו מתחילים לדבר. הוא היה קרוב יותר ממה שצריך להיות, יותר מדי קרוב למישהו במצב הזה. אבל אני, לא ידעתי איך להפסיק. כל שיחה איתו גרמה לי להרגיש חיונית. היה בו משהו מסוכן - אבל גם ככה לא הייתי צריכה עוד שום דבר ברור. אני הייתי שם, הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה.

"אני חושב שאת יכולה יותר," הוא היה אומר בזמן שעמד לידי, כאשר הייתי מנסה להרים משקולות כבדות מדי או לבצע תרגילים שלא הייתי בטוחה אם אני יכולה. כל מילה שלו הייתה סיפור חדש. כל מילה שלו היתה דרך נוספת להתחמק מהמציאות.

העברנו שעות יחד, כל אימון אישי היה יותר מהתמקדות בגוף. הוא לא רק שיפר אותי פיזית, הוא נתן לי את ההרגשה שכבר שכחתי, מזמן. כל אימון הסתיים בשיחת סיכום פרטית, כל ערב הפך לרגע קטן שבו יכולתי להיות רק אני, ולקבל את כל תשומת הלב שלו. הוא היה שם, בתשומת הלב הזאת, וידעתי שברגעים הללו - הייתי חשובה.

הייתה אווירה כזו, שהרגעים האלו לא היו "שלנו", אך היינו ממשיכים להיות שם, כל פעם קצת יותר.