אירוח של יום שישי
סיפור קוקהולד מאת מוריסון (מאתר סוכנות אירוטיקה, 2007)
"כל יום, כל יום אני פותח אותו בבריכה, ואחר כך בערב אני עושה ריצה, קצת כפיפות..., חייבים, אתה יודע, בגיל שלנו זה כבר חשוב" וכשאבי אומר את זה הוא מסתכל על הכרס הקטנה שצימחתי וטיפחתי בשנים האחרונות עם הרבה ג'אנק. יחד איתו גם חני, אישתי, מירב, אישתו נועצים בה מבט. אני קצת מתבייש, מנסה להכניס, אבל כמה אפשר?
"נו, וכמה זמן אתה מחזיק מעמד עם זה?" מנסה חני קצת לערער את דבריו, אולי כדי לשמור על כבודי.
"שנה ומשהו..." הוא זוקף את גבו בגאווה ואז נעמד ומרים את שולי חולצתו.
גם בלי לחשוף בפנינו את החזה, אפשר היה לראות שהוא נראה טוב. תמיד הוא נראה טוב, מאז שאנחנו מכירים, אבל אין ספק שהבריכה, הריצות והכפיפות היטיבו עמו. הוא באמת צודק. בגיל שלושים ושמונה, כשכל היום אתה מול מחשב ובקושי מזיז את עצמך... צריך כבר לחשוב על... אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
אבי ממשיך להתגאות, עושה שרירים בבטן מולי, מול אישתו ומול חני ונדמה לי שאני מזהה מבט חומד בעיניה. כשהוא מתכוון להחזיר את חולצתו למקום היא מבקשת ממנו בעדינות שיוריד אותה לגמרי וישב קצת בלעדיה. בקשה מפתיעה מעט ואבי מגחך, "אישתך רוצה להפשיט אותי".
הוא לא מחכה לאישור או תגובה, אלא מסיר מעצמו בשמחה את החולצה השחורה ומתיישב בחזרה, מוזג לעצמו את שאריות היין בקבוק.
"אוי, חבל, גם אני רציתי עוד קצת" אומרת חני ומסתכלת אלי, "יש לנו עוד בקבוק, נכון?"
בטח שיש לנו. הבוקר בסופר קניתי שני בקבוקי יין אדום וגם גבינות וזיתים אדומים וקצת חריפים.
אני רץ אל המטבח, שולף את הבקבוק השני מהארון ופותח אותו. "מי עוד רוצה?" אני שואל בחזרה בסלון.
"אל תשאל, תמזוג לכולם" עונה לי חני ומרימה לקראתי את הכוס. אני קצת מתפלא. בדרך כלל חצי כוסית אחת מפילה אותה לגמרי. היום נדמה לי ששתתה כבר שתיים. אני מוזג לה, למירב, לעצמי. אבי מושיט את הכוס שלו. "יין טעים, תמלא תמלא".
חני גומעת בתאווה את היין, בלגימה אחת מרוקנת את הכוס. "איזה שרירים יש לך" היא מסתכלת ואבי מניח את הכוס, מזדקף ועושה שריר בזרועו.
חני מתקרבת ומניחה עליו יד. מלטפת את השריר ואחר כך אני רואה שהיא לא מתאפקת וגם מגניבה ליטוף על חזהו. "תלמד" היא פונה אלי, "תראה את החבר שלך..." ואני שוב מתכווץ במקום.
זה לא רגע הכי נעים, מה היא מלטפת אותו ככה? כנראה שהאלכוהול עלה לה לראש. אבי שם לב שקצת זה לא במקום והוא מבקש ממירב אישתו שתושיט לו את חולצת הטריקו שלו, אבל חני מתיישבת לידו, נצמדת. "לא, לא, עוד קצת..." מתעלקת עליו ומצחקקת. אין ספק, היא שיכורה לגמרי.
אבי נוטל את החולצה לידיו ומסתכל עליה. "אם אני אז גם את... " הוא אומר.
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שאם אני בלי חולצה אז גם את תורידי את החולצה שלך..." הוא עונה וחני, בלי חשבון, פותחת את שני הכפתורים העליונים, ומורידה את החולצה, נשארת עם חזיית התחרה השחורה המעוטרת מלמעלה.
השדיים שלה דחוסים בתוך החזייה הזאת ועכשיו גם מירב, גם אני ובייחוד אבי שיושב לידה בוהה בחזה היפה שלה.
"מה" היא שואלת כאילו היא לא מבינה, "לא יפה?"
"כן, יפה מאוד" אבי אומר ומסתכל עלי.
אין לי מה להגיד ואני משפיל את הראש למטה. קצת לא נעים לי שאישתי כך, עוגבת עליו, מתנהגת לא יפה בחברה.
מירב קמה והולכת לשירותים ובחדר משתררת שתיקה.
אבי נשען לאחור ומרים יד על המשענת, יד מעל לחני, והיא נשענת לאחור. ואני שם לב איך כף ידו קצת נוגעת וקצת יורדת לאט לאט ומלטפת לה את השיער.
מירב חוזרת ומתיישבת במקומה, מסתכלת במבט משונה קצת על אבי וחני. היא נוטלת את כוס היין שלה, משלבת רגל על רגל ושותה ממנה. נדמה לי שהיא ובעלה מחליפים ביניהם מבטים, מדברים בעיניים. ככה זה בין זוגות שחיים הרבה זמן ביחד. לא מזמן חגגו 17 שנות נישואים, אבל אני בתור החבר הוותיק, יודע שהם ביחד עוד כמה שנים טובות קודם לכן, נדמה לי שמהתיכון.
אני לא מצליח לפרש את שיחת העיניים שביניהם. אבל עכשיו חני לוקחת את הכוס שלה ושופכת "בכוונה" על המכנסיים של אבי. אוי זה כל כך שקוף... זה מרגיז כמה שזה שקוף.
חני רצה למטבח, מביאה מטלית לחה ועוד מטלית יבשה וכורעת על הרצפה מול אבי מנקה לו את המכנסיים. אני כבר כמעט מחכה לרגע שתגיד שעדיף שיוריד... כן, הנה זה בא... "הכי טוב שתוריד אותם, יש לי סבון מיוחד, מסיר כתמים" היא אומרת ואבי מסתכל רגע אלי, רגע אל מירב אישתו, נעמד במקומו ומתחיל לפתוח את החגורה. המכנסיים יורדות במהירות.
מפתיע אותי לגלות אותו עם תחתוני טנגה, קצרות, בקושי מכסות את הזין, את התחת. כמעט חוטיני לגבר. חני משמיעה מין קול כזה לא ברור, לוקחת את המכנסיים של אבי ומניחה אותם בצד. הפה שלה נפתח לרווחה.
אבי צונח בחזרה על הספה. אף אחד לא מחכה באמת שהיא תרוץ ותנקה את המכנסיים מכוס היין עם הסבון המיוחד, אולי חוץ ממירב שמסתכלת רגע על בעלה שידיה החומדות של אישתי לא יורדות מגופו ורגע עלי ולוקחת את המכנסיים לידיה.
"בוא תביא לי את הסבון, אני אנקה... חבל שיישאר כתם" אומרת לי ואני קם אחריה ומוביל אותה אל מרפסת הכביסה. לרגע אחד אני מנסה רגע ליצור סימטריה, מניח יד על כתפה, אבל היא משחררת את עצמה ממני, מסתובבת אלי ואומרת לי בעדינות - "לא". לא באופן בוטה, לא בכוח או כעס, אבל בבירור שאדע שהיא לא מעוניינת בי.
"ולא אכפת לך ככה שאבי..."
"לא, ממש לא, אדרבה, שייהנה..." אומרת ומוצאת לבדה את הסבון המיוחד.
אני חוזר אל הסלון כדי לתפוס את חני ברגע בו היא מורידה את מכנסיה, ונשארת בתחתונים השחורים התואמים לחזייה. היא מתלבטת רגע איפה להתיישב ואז מחליטה, ומניחה את הישבן החמוד שלה על הרצפה, למרגלותיו של אבי, היא מלטפת לו את הרגליים השעירות והשריריות.
אבי מסתכל אלי, מחפש אישור למה שקורה, הרי ברור כשמש שאם מישהו לא יעצור את העניין, זין מסוים ולא שלי, יחדור לאיזשהו חור נשי, ולא של מירב.
בחיים לא הייתי בסיטואציה הזו. פעם אחרי שאבי ומירב היו בערב חילופי זוגות, סיפרתי לחני על זה במיטה והיא אמרה לי במפורש שזה לא מתאים לה. מאז הנושא הזה אפילו לא עלה על הפרק, והנה היא, אחרי שלוש או ארבע כוסות יין נמצאת בכמעט ערום ועורגת אל החבר הכי טוב שלי.
שקט מתוח משתרר בסלון. חני מלטפת את אבי, והוא מפשק רגליים, נותן לה מרחב ליטוף רחב יותר. ידיה עוברות אל ירכיו הפנימיות. אפשר לראות בבירור את קצה הזין שלו מבצבץ מבעד לתחתוני טנגה שלו, מציץ החוצה, כמו ראש נחש. אם אני רואה מהמקום שלי את זה, אז חני בוודאי לא מפסידה את זה. היא מתקרבת לשם באיטיות.
אני מנסה להגיד את המשפט "די, אני חושב שזה יספיק", אבל הגרון שלי לא מוציא שום קול מתוכו. יבש לי בפה. אני לוקח כוס יין ומערה את תוכנה.
היד של חני נמצאת עכשיו ברגע זה ממש על הזין של אבי. הוא פורס את ידיו לצדדים, מתרווח מעט, כאילו מזמין אותה לגלות עוד קצת והיא אכן עושה את זה, מושכת באיטיות את התחתונים שלו כלפי מטה, מגלגלת אותם, מסירה אותם ממנו ומניחה אותם על השולחן, מותירה אותו ערום לגמרי.
יש לו זין גדול, אבל לא ענק. אולי קצת יותר גדול משלי. כשהוא עומד, על רקע הגוף השרירי והדי חלק שלו הוא נראה מרשים במיוחד.
חני עוטפת אותו בשתי ידיה, אוחזת אותו בעדינות רבה, מחליקה אצבע על העור, מתענגת על חלקותו.
מירב חוזרת עם המכנסיים וכשהיא מבחינה בבעלה הערום לגמרי ובאישתי יושבת בין רגליו ואוחזת באיבר מינו היא צוחקת בקול, "לא האמנתי שתסכים לזה" היא אומרת אלי. אני רוצה להגיד לה שאני לא מסכים לזה, אבל אף אחד לא שואל אותי.
חני מקרבת את ראשה. כאילו רוצה לראות מקרוב...
לא, היא לא רוצה לראות מקרוב, היא רוצה להרגיש מקרוב.
היא מצמידה את הזין של אבי אל פניה, פעם אל הלחי האחת, פעם אל הלחי השנייה, ובפעם השלישית לאורך קו האף. ואז אני רואה שהיא גם מלקקת אותו.
לשונה הארוכה יוצאת מפיה, מטפסת למעלה לעבר הכיפה, ושוב יורדת למטה. היא חוזרת על התנועה הזו שוב ושוב, הפעם מצד אחד של הזין. מהזווית הזו אני יכול לראות אותה ואת הזין בבירור.
כן, היא נהנית. אין ספק. גם אבי נהנה. הוא נושם עמוק, לוקח אוויר, ומביט על חני שבין רגליו.
דקות ארוכות היא רק מלקקת אותו, כאילו ממלאת אותו בראש. נראה שמפחיד אותה לעבור את הסף, אבל לבסוף היא עושה את זה – מכניסה רק מעט ממנו. ואז מוציאה, מלקקת בתנועות מעגליות את הטיפה הסוררת, ומכניסה שוב, משתדלת להכניס אותו עמוק יותר לפיה.
הסקס בינינו, לעומת זאת, הוא רגיל. לא משהו יוצא דופן. קצת נשיקות, קצת נגיעות. היא מוצצת לי, אני יורד לה, אחר כך בתנוחה מסיונרית – כמה פמפומים, אני גומר, עוזר לה לגמור, וזהו. סקס שאפשר לתמצת במשפט.
אבל הנה, אשתי כבר עשר דקות מעריצה – אין מילה אחרת – מעריצה את הזין של אבי מול עיניי, מול עיני אשתו של אבי. וזה רק ההתחלה. אין לי מושג לאן זה יוביל.
"את נהנית?" אני פתאום שואל, שובר את השתיקה שבחדר.
חני, עם הזין של אבי בפה, מביטה בי לפתע, פוקחת עיניים גדולות ומהנהנת.
אבי משעין את ראשו לאחור, מרפה את פניו למעלה, עוצם עיניים. נראה שהוא מתמכר למציצה הזו. מדי פעם הוא משמיע קול קטן, נשיפה ארוכה.
חני נשענת על ירכיו, ראשה עולה ויורד, ואז היא נעצרת. היא שולחת ידיים לאחור, פותחת את החזייה שלה ומורידה אותה. יד אחת ממששת את שדיה החשופים, וביד השנייה היא נשענת על רגלו של אבי. לרגע לא מוציאה את הזין מפיה, כאילו מפחדת שיברח לה.
היא חופנת את שדיה ומקרבת את גופה עוד יותר. מזדקפת מעט ועוטפת את הזין עם שדיה. בראשה המורכן היא מנסה להכניס את קצהו לפיה.
"זה טוב," אבי גונח, וזה כנראה מעודד את חני להמשיך. היא מכניסה את קצה הזין לפה שלה ויורדת על כולו, מצליחה להכניס אותו עמוק פנימה.
ופתאום מירב מופיעה לצידה של חני.
"גם אני רוצה," היא אומרת, ואבי מזיז מעט את רגלו כדי לפנות מקום לאשתו.
חני משחררת קצת מקום על הזין, וכעת שתיהן חולקות אותו. בלי הרבה מילים הן מתנשקות מעליו, חולקות ביניהן את התשוקה.
אני עומד שם, מביט, כמו צופה במופע – עצור, קפוא במקום, ומגורה. כן, מגורה. אני לא יודע ממתי, אבל עובדה שעומד לי.
הן מתנשקות מעל הזין, מבעדו, ולא מרפות לרגע. אבי מניח יד על ראשה של מירב, והיא אומרת, "הוא עומד לגמור."
חני, כאילו מפחדת להפסיד, מסתערת על הזין ולא מרפה. היא מכניסה אותו לפיה, מרימה ומורידה את ראשה. מירב אוחזת ביד ומשפשפת בעדינות, עד שאבי מתחיל לגנוח.
לבסוף הוא גומר, הכל לתוך פיה של חני, שגומעת בהתלהבות כל טיפה. היא ממשיכה לסחוט עוד קצת, ואז מרימה את ראשה, חיוך רחב על פניה.
מירב מחבקת את חני, מסובבת את ראשה אליה, מצמידה את שפתיה לשפתיה של חני. הן מתנשקות ביניהן, חולקות רוק וזרע.
אבי מתלבש. גם חני. כל אחד חוזר למקומו. אנחנו יושבים עוד ארבעתנו לפחות עשר דקות, אבל השיחה לא מתרוממת.
לבסוף הם הולכים. נפרדים ממני בלחיצת יד, מחבקים את חני בנפרד, מתנשקים איתה, ונעלמים לתוך הלילה.
"בוא תעזור לי לפנות כאן," פונה אליי חני ומתחילה לאסוף את הצלחות והכוסות מהשולחן.
