אני נוקשת שלוש פעמים על הדלת בשקט, מתפללת חזק שלא תהיה תשובה. איך הסכמתי לזה בכלל?
אין תשובה. אני נושמת לרווחה והולכת להזמין את המעלית. למטה ליד המכונית אני מתקשרת ללירון. "הוא לא בבית".
"מה פתאום? בטח שהוא בבית" היא עונה לי בביטחון, "דיברתי איתו רק לפני עשרים דקות. הוא כנראה מתקלח או בשירותים. נסי עוד פעם".
"אני משוגעת, את משוגעת..." אני ממלמלת לתוך הטלפון.
"לא, את לא משוגעת, את מותק ואני אוהבת אותך, תיהני ותספרי לי אחר כך איך היה" היא סוגרת. אני חוזרת ברגליים רועדות אל חדר המדרגות, עולה למעלה במעלית, נעמדת מול הדלת ודופקת שוב. הוא לא עונה. אני מצמידה את האוזן אל הדלת. נדמה לי שאני שומעת קולות מבפנים. מנסה את הידית. הדלת לא נעולה ואני פותחת ונכנסת פנימה.
הכל הפוך ומבולגן. בגדים, עיתונים, שלוש אריזות פיצה ריקות מוטלות על הרצפה. מאפרות גדושות ומלאות בכל מקום. דוחה.
הדירה הזו ראתה ימים יפים יותר. כמעט גדלתי בה, בדירה הזו. כשהיינו קטנות, הייתי באה לכאן עם לירון אחרי בית ספר לשתות מיץ, לקבל קצת ממתקים. בתקופה מאוחרת יותר הייתי קופצת עם לירון בדרך ל... או בדרך מ... לבדוק שהכל בסדר. וכשהם עברו לבית האבות, לירון עברה לגור כאן ואני עזרתי לה לסדר, לצבוע, לשפץ. כן, גם עמית היה שם, גדל כל כך ואחר כך... כמה לילות שביליתי פה...
אני שומעת קולות מהמקלחת. הוא באמת שם. "עמית" אני צועקת לו מעבר לדלת כדי שלא ייבהל. הזרם נפסק. הדלת נפתחת ואני רואה אותו מציץ. הוא מזהה אותי ונראה מופתע לגמרי. עוד אין לו מושג מה אני, החברה הכי טובה של אחותו הגדולה, עושה אצלו בדירה.
אני מחייכת אליו בחזרה. "תגמור, אני אחכה לך בסלון."
אחרי שתי דקות הוא יוצא עטוף במגבת. גופו עדיין רטוב. "היי מה נשמע?" אני מסתכלת עליו, בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש. הוא באמת חתיך. לא ראיתי אותו בשנתיים האחרונות. איזה גוף שרירי, חזה חלק, שיער קצר.
ההתרגשות אחזה בי, חשבתי אולי לוותר, אולי זה לא רעיון טוב. בעצם זה אפילו רעיון רע. הוא כבר בחור מבוגר, צריך לדעת להתגבר על פרידות, וגם אני... צריכה למצוא לעצמי את הזיונים שלי.
גופו עדיין רטוב. טיפה גדולה נוזלת באטיות מהכתף אל החזה ומחליקה באיטיות אל קצה המגבת. אני בוהה בה ופתאום מרגישה איך אני נמשכת אליה.
מבלי לחשוב יותר מידי אני מתקרבת אליו, יורדת אל בירכי ומצמידה את לשוני אליה, רגע לפני שהיא נספגת במגבת.
עמית לא נע ולא זע, הוא עומד מופתע. נדמה לי שאני מרגישה איזו תזוזה קלה מבעד למגבת. כשאני פורמת את הקשר באיטיות ונותנת לה להחליק למטה, אני מבחינה באיבר שלו. לירון אמרה שהוא גדול ואני רק צחקקתי ושאלתי איך היא יודעת.
הוא הלך והתמלא, הלך והזדקר.. אני שואפת אוויר, פותחת את הפה ומציצה למעלה.
עמית בפה פעור, לא מבין אבל אני מרגישה בתנועת אגן הקטנה שמקרבת אותו לפנים שלי.
אני מביטה בו בהנאה רבה ושולחת ידיים לפנים, נוגעת בו, מלטפת אותו קלות ואז נעמדת ותופסת אותו בידי. הוא חם. הוא עבה, הוא ארוך...
"לירון אמרה לי שאתה עצוב. באתי לעודד אותך" לוחשת ומקרבת את שפתי לשלו. אני מרגישה אותן יבשות. מחליקה לשון פנימה, מרגישה אותו.
הוא לאט לאט משתחרר מההלם ומנשק אותי בחזרה.
אני ניתקת ממנו לרגע, ופושטת את הגופייה. עיניו נעצרות על החזה שלי ואני מרגישה פתאום כמו שחקנית בסרט פורנו.
מלטפת את החזה השרירי ויורדת למטה. יש לעמית איבר גדול מאוד. אני נותנת לו נשיקה קטנה בבטן השרירית שלו ויורדת בחזרה אל הברכיים. משפשפת קצת את הזין הגדול וחושבת לעצמי שאולי לירון בכל זאת צדקה. הרי רק אתמול התבכיינתי בפניה על שכבר חודשיים לא היה לי זיון טוב ואיך אני מפתחת קורי עכביש שם והיא אחרי איזו מחשבה זרקה את ההצעה הזו לאוויר. "הוא מדוכא אחרי הפרידה, את זקוקה נואשות לזיון, למה שלא תעשי עם זה משהו, כדאי לך..."
אני מכניסה את קצה הזין לפי ומתחילה למצוץ אותו, שומעת אנחת רווחה מלמעלה. קצת קשה לי להכניס את כולו פנימה כל כך גדול, הוא ממלא לי את הפה. אני מוציאה אותו ומלקקת אותו באיטיות לכל אורכו, מהכיפה ועד לאשכים ומשם בחזרה.
אני מרגישה איך עמית מניח על ראשי יד. שוב מכניסה אותו לפה ומוצצת אותו.
משונה, יש פעמים שאני לא אוהבת לעשות את זה, לא אוהבת שחתיכת הבשר הזאת נתקעת לי בפה. לעומת זאת יש פעמים שאני מרגישה שאני חייבת להכניס אותו פנימה לפה. זה לא תלוי בריח או בגודל. אולי קשור למצב רוח, אולי קשור בגבר שמחובר אליו.
הפעם אין בכלל מה להתלבט, זו אהבה ממבט ראשון, מטעימה ראשונה. הלהט לרצות אותו, לענג את הזין הגדול והתפוח הזה אוחז בי ולא מרפה. אני נאבקת עם עצמי. מצד אחד הרטיבות ההולכת ומתפשטת בין רגלי, אני רוצה אותו בתוכי, מצד שני, הצורך למצוץ אותו, לינוק אותו לענג אותו.
הוא כל כך יפה. כבר הרבה זמן שלא פגשתי זין כל כך מושלם, במידות הנכונות. אני שוב מלקקת אותו לכל האורך לאורך הורידים המשתרגים סביבו. נעצרת בבסיס, מלחכת את העור החלק והנעים. עוטפת את אחד האשכים בזהירות, יודעת מניסיון שלא להפעיל שם כוח מיותר, עוברת לשני, מלקקת את נקודלת החיבור בין הישבן לאשכים ושוב חוזרת אל האיבר המקסים.
אני מרגישה את עמית מושך אותי מלמטה. "בואי" הוא לוחש לי ומוביל אותי לחדר השינה. הוא מפיל אותי על המיטה הגדולה ונשכב מעלי. לפני שנתיים ביליתי שם, על המיטה הזאת בדיוק, לילה עם שלושה גברים.
הוא מקלף ממני את המכנסיים והתחתונים ומגרה אותי בלשונו. עד לפני רבע שעה הוא היה האח הצעיר של לירון, הילד ששמרנו עליו, שנסחב איתו כשלהורים לא היה סידור אחר הצהריים. אבל עכשיו ברגע זה הוא גבר אמיתי, גבר נחשק, גבר שיודע את העבודה.
גופי גועש. אני מושכת אותי ממני ומפשקת את רגלי. אני כל כך צריכה עכשיו את הזין הזה בתוכי. הוא חודר לתוכי באיטיות, ממלא אותי לגמרי. אני מרגישה איך הוא מתקדם בפנים עוד ועוד.
אני מחבקת אותו ומושכת אותו אלי, אני אוהבת להרגיש את הגוף השרירי והריחני מעלי. אגנו נע במהירות, החיכוך הזה מטריף אותי לגמרי. רק עכשיו אני מבינה כמה שהייתי צריכה את זה. התחליפים מהסיליקון לא שווים כלום לעומת גבר אמיתי עם כלי שכזה.
הוא תופס פיקוד, מנשק אותי, מלטף אותי, מזיין אותי בעוצמה ואני ממריאה גבוה גבוה, מרגישה את הלחץ, חשה שזה עומד לבוא. אני לא מתאפקת ונושכת אותו, שורטת את גבו והוא מגביר את קצב החדירה, לא מפסיק לתקוע את הזין המופלא שלו בתוכי.
אני מתפוצצת לגמרי ואחרי דקה עוד אחת ועוד אחת ומתלבטת שוב... אני כל כך רוצה שימשיך בתוכי, אבל אני גם מתאווה שיגמור לי בפה.
"אני רוצה למצוץ לך" אני ממלמלת ועמית יוצא ממני באיטיות, נשכב על גבו. אני מתנפלת על הזין המופלא ששלו, מלקקת את עצמי מעליו, מחדירה אותו עמוק. הקולות הקטנים שהוא משמיע מטריפים אותי.
אני ממשיכה לאכול אותו בתאווה, נהנית להרגיש אותו פנים ואז הוא גומר, ממלא אותי בזרם חמים ונעים ואני ממשיכה ויונקת אותו עד הסוף.
וכשאני מניחה לו, אני מסתכלת עליו ועל עמית שלא מוציא הגה אלא רק מסדיר את הנשימה. ''וואו'' , אני מחייכת אליו, "כל כך הייתי צריכה את זה, תודה..." ובעיניים שלו אני קוראת את התודה שלו.
